מי היא תולעת הפארק?
תולעת הפארק קיבלה את שמה העיברי בזכות העובדה שהיא אובחנה לראשונה בישראל בשנת 1994 בפארק הלאומי ברמת גן.
לאחר זמן מה, התפשט איזור המחייה שלה לאיזורים רבים ברחבי הארץ.
תולעת הפארק הינה תולעת טפילית עגולה והינה נישאת על ידי בעלי חיים המשמשים כפונדקאים.
אורכה כשמונה סנטימטרים ולעיתים מגיעה התולעת למימדים יותר ארוכים.
הזכר הינו קצר מהנקבה ובד''כ מגיע לאורך של שלושה סנטימטרים.
מחזור הדבקה והתפשטות בכלבים.
חיפושיות זבל משמשות את תולעת הפארק כפונדקאי ראשוני בהן נמצאת תולעת הפארק בשלב הזחל.
לאחר שכלב אוכל את החיפושית או בעל חיים אחר שאכל את החיפושית כגון: לטאות, עכברים, ציפורים וכד', הזחל מגיח מגוף החיפושית הפונדקאית ונכנס אל קיבת הכלב, משם דרך מחזור הדם הזחל נודד אל כיוון הושט, שם יתפתח לתולעת בוגרת שתטיל את ביציה.
בנדידתה אל הושט, תעבור התולעת באבי העורקים שם היא עלולה לגרום לקרע ולדימום מאסיבי ובסופו של דבר למוות של הכלב.
לאחר הטלת הביצים בוושט, הביצים מופרשות דרך צואת הכלב אשר נאכלת על ידי חיפושיות זבל ומכאן ממשיך מחזור חייה של תולעת הפארק.
זמן בקיעת הביצה הינו עשרה ימים.
סימנים ראשונים ואיבחון.
במידה ותולעת הפארק עברה את דרכה מקיבת הכלב ועד הוושט שלו ואינה יצרה בדרכה דימומים או פגיעה אחרת, היא מתחילה ליצור בוושט גושים הנקראים גם גרנולומות.
כאשר גושים אלו מתפתחים וגדלים, הם יקשו על הכלב בנשימה ובבליעה, דבר זה גורם לפליטות שיעולים ריור ולעיתים לנשימות מהירות.
ללא איבחון וטיפול, גרנולומות אלו עלולות להתפתח עם הזמן לגידולים סרטניים המסוגלים לשלוח גרורות אל בית החזה והריאות.
הוטרינר יוכל לאבחן את המחלה על ידי מציאת ביצים של תולעת הפארק בצואת הכלב.
דרך נוספת לאבחן את המחלה היא אנדוסקופיה, צילומי רנטגן של בית החזה והוושט.
כיום, ישנו טיפול מונע כנגד תולעת הפארק והוא מגיע כזריקה תת עורית תקופתית של חומרים ממשפחת האיברמקטינים המתבצעת אצל הוטרינר אחת לחודש, בד''כ הוטרינר ימליץ על כך כשתגיעו בפעם הראשונה עם כלבכם לבצע חיסון ראשון.
במידה והכלב כבר נדבק בתולעת הפארק, ישנו טיפול המתבצע עם אותם חומרים, אולם החומר הורג את הזחלים והתולעים הנמצאות בגוף הכלב איך אינו משמיד את הביצים ולכן יש לתת את הזריקה שנית לאחר עשרה ימים.
אולם מחלה זו הינה מסובכת ויכולה להיות קטלנית, תולעת הפארק יכולה לנדוד בגוף הכלב אל מקומות כמו עמוד השדרה או הריאות ולכן על אף הטיפול הקיים, הרבה יותר קשה לטפל בכלב במצב כזה.
ישנם גזעים של כלבים כגון בורדר קולי וקולי אשר חומר הדורמקטין (שהינו ממשפחת האיברמקטין) הינו קטלני עבורם.
יש לבצע בדיקה גנטית על מנת לשלול רגישות של הכלב.
נכתב ע''י צוות האתר MYanimal
www.myanimal.co.il
www.myanimal.co.il מצילים חיים של בעלי חיים.
